כתרים

כתר הוא יחידה שיקומית המאפשרת קבלת תפקוד ולרוב גם אסטטיקה משן שהושחזה והוכנה לקבלתה.

ישנם מקרים רבים בהם נמליץ לבצע כתר, לרוב מדובר בשן שעברה טיפול שורש או סתימה גדולה במיוחד ועקב כך נחלשה ונעשתה פגיעה יותר לעומסים. בעת צורך להשלים שן או שיניים חסרות ניתן לבצע כתרים מחוברים, המכונים גשר. אינדיקציה נוספת יכולה להיות צורך בשינוי מנח של שן.

הכתרים הפופולריים ביותר כיום הם כתרי מתכת מאוחה לחרסינה המכונים כתרי PFM. מדובר בכתרים שלהם בסיס מתכתי המותאם לשן אשר עליו מודבקת יחידה מחרסינה המדמה את השן החסרה. המתכות המקובלות יכולות להיות רגילות, חצי אצילות ואצילות בהתאם לאחוז החומר האציל בסגסוגת מהן הן עשויות. כאשר אחוז החומר האציל גבוה יותר ישנם יתרונות בהתאמת המתכת לשן ולרקמות סביבה. החיסרון הבולט של מתכות אצילות, מלבד עלותן הגבוהה, הוא הרכות שלהן ולכן הן לא יתאימו לביצוע גשרים.

סוג נוסף של כתרים אשר מקובלים פחות הם כתרי מתכת מלאה – ללא חרסינה, משמשים לרוב לשיניים אחוריות ובאנשים בעלי נטיה לשחיקת שיניים – ברוקסיזם, עקב עמידותם הגבוהה לעומסים ושחיקה.

כתרים הצוברים לאחרונה פופולריות רבה הם כתרי הזירקוניה – בהם הכיפה המותאמת לשן עשויה מחומר חזק במיוחד הקרוי זירקוניה וצבעו דומה לחרסינה. יתרונם הגדול הוא ברמת האסתטיקה הגבוהה אליה ניתן להגיע בהכנתם עקב תכונות השקיפות שניתן לתת לכתר.

הכנת כתר על שן תדרוש ראשית שימוש במקדח על מנת להקטין את השן ולהכינה לקבלת הכתר. קירות השן יושחזו בזוויות משתנות על מנת ליצור שיפועים מתאימים המאפשרים כיסוי כל כותרת השן. לאחר הכנת השן יותאם לשן כתר זמני אשר עשוי בד”כ מאקריל ותפקידו למנוע נזק לשן המושחזת ולקבע את מיקומה ביחס לשיניים הסמוכות. בהיעדר קיבוע כזה, יש לשיניים נטייה לשנות את מיקומן עובדה אשר תהווה בעיה בהתאמת הכתר. לאחר מכן יש לקחת מידה לאיזור השן ולשיניים בלסת הנגדית וזאת על מנת שהטכנאי יוכל להכין כתר שיותאם בדיוק לשן ולמיקומה בפה מבחינת כל האספקטים.

לאחר העברת המידות נקבל מהטכנאי כיפה למדידה. כיפה זאת יש למדוד בפה על מנת לוודא התאמתה. לעיתים היא דורשת ביצוע התאמות ע”י הרופא. לאחר ווידוא התאמתה, יחזירה הרופא לטכנאי להמשך ביצוע הכתר. הטכנאי יבצע וישלח לרופא את הכתר המלא, לעיתים לפני ליטוש ולעיתים מוכן סופית. הרופא ימדוד את הכתר, יבצע התאמה סופית ובהנחה שהכל תקין, ידביק את הכתר בפה.

במקרים מסויימים הרופא ידביק את הכתר הדבקה קבועה ובמקרים אחרים קודם הדבקה זמנית ורק לאחר תקופה מסויימת הדבקה קבועה.