תותבות חלקיות או שלמות

תותבות הן הפתרון הותיק להשלמת שיניים חסרות. קיימות שתי קבוצות של תותבות:

תותבות חלקיות – כוללות ווים המשמשים להישענות על השיניים הקיימות. תותבות אלה מתאימות למצב בו חלק מהשיניים חסרות. קיימות תותבות חלקיות על בסיס ויטליום בהן הווים אינם גמישים והשיניים עליהן נשענת התותבת צריכות להיות בעלות הכנות לווים אלה. תותבות אלה יציבות ולרוב עמידות ונוחות יותר. ישנן תותבות חלקיות אשר עשויות רק מאקריל, בהן הווים עשויים חוט אורטודונטי גמיש. תותבות אלה פחות יציבות ולרוב ישמשו כשיקום מעבר זמני או שיקום קבוע זול לאלו שידם אינה משגת.

תותבות שלמות – למצב של לסת מחוסרת שיניים. במקרים בהן לא ניתן לבצע שתלים מסיבות שונות, כגון חוסר עצם נרחב, בעיות בריאותיות, סיבות כלכליות וכו’, ניתן להשתמש בפתרון זה. כמוכן, התותבות משמשות פעמים רבות כשיקום מעבר זמני עד לקבלת השיקום הקבוע. תותבות שלמות יכולות גם להתחבר לשתלים ואז הן נקראות תותבות על. הן יכולות להיות נשלפות או קבועות, כלומר מוברגות או מודבקות באופן קבוע לשתלים.

ישנם פערי מחירים בין סוגי התותבות השונים מכיוון שניתן להגיע לדרגות איכות שונות מבחינת סוג החומרים מהן עשויות התותבות ואיכות השיניים בהן משתמשים להכנתן.

הכנת תותבת קבועה צריכה להיות מדוייקת ולרוב תתחיל בלקיחת מידות והכנת כף אישית מיוחדת המותאמת לפה המתרפא. לאחר מכן, בפגישה נוספת נבצע לקיחת מידה בשנית באמצעות הכף האישית ולרוב בעזרת חומר מידה מדוייק יותר. לאחר מכן נקבל יחידה דמוית תותבת אשר עליה מסודרת שעווה בצורת פרסה, יחידה זו מכונה כרכוב. הרופא יחמם את השעווה ויתאימה לצורה בה סוגר המתרפא את פיו ולאחר מכן ישלחה לטכנאי. הצורה בה יסגור המתרפא את פיו על השעווה היא הצורה בה יעמיד טכנאי השיניים את השיניים במודל העשוי משעווה. לאחר העמדת השיניים ישלח הטכנאי את השיניים לרופא שיוודא שהשיניים הועמדו בצורה נכונה, תקינה ומתאימה לפי המתרפא. לאחר שהרופא יבצע את התיקונים הנדרשים ויקבל התאמה טובה לפי המתרפא, ישלח הרופא את מודל השעווה לבישול וגימור ונקבל תותבת מוכנה.