סתימות

כאשר השיניים נפגעות עקב עששת או שבר ניתן להשלים ולשחזר את חלק השן החסר ע”י ביצוע שחזור המכונה סתימה. ישנם חומרים שונים לביצוע שחזורים, אך החומרים המקובלים יותר מתחלקים לשתי קבוצות:

סתימות אמלגם – סתימות אפורות. עשויות משילוב של מתכות. האמלגם המודרני מגיע בקפסולות. מכשיר מיוחד המכונה אמלגמטור מבצע ניעור של הקפסולה ועל ידי כך מערבב את החומרים הנמצאים בתוכה. לאחר הערבוב לרופא יש מספר דקות בהן הוא יכול לעבוד ולהניח את החומר המעורבב אשר נראה כמו מתכת רכה ומשחתית שעוברת התקשות הדרגתית עד למצב בו הוא מוצק וקשיח.

סתימות מרוכבות \ קומפוזיט – סתימות לבנות. עשויות תרכובת של שרף מרוכב. החומרים המודרניים מגיעים בתוך שפורפרות אטומות לאור בהן נמצא חומר דמוי משחה, לאחר הנחתו בשן ישתמש הרופא במנורה כחולה על מנת להאירו וע”י כך לגרום להקשיית הסתימה. עם סיום ההארה, הסתימה מתקשה ומגיעה לחוזק מלא. סתימות אלו מחייבות ביצוע צריבה והנחת חומר דבק מיוחד – בונדינג, שיונח על השן לפני הנחת חומר הסתימה.

היתרונות העיקריים של סתימות האמלגם הם שהן פחות רגישות לרטיבות בעת ביצוען ותוך כדי התקשות אין התכווצות של החומר מה שאומר שטכניקת הביצוע לא דורשת מיומנות גבוהה על מנת לקבל איכות גבוהה של סתימה עם איטום טוב. החסרונות הגדולים הם: הבעיה האסתטית של צבען, הנטיה שלהן להשבר בעומסים, חוסר היכולת שלהן להידבק לחומר השן והעובדה שהן מכילות כספית.

היתרונות העיקריים של סתימות לבנות הם האסתטיקה הגבוהה שלהן, העמידות בפני שבירה והיכולת שלהן להידבק לחומר השן, דבר המאפשר לרופא להיות שמרני יותר מבחינת הסרת חומר שן בעת הכנתן. החיסרון העיקרי הוא שהן רגישות מאוד לטכניקת הביצוע, רגישות לרטיבות ובעת הקשייתן ישנו כיווץ של החומר,דבר הגורם להיווצרות מרווח מקרוסקופי בין השן לבין הסתימה ובעת ביצוע בטכניקה לא נכונה יש להן סיכוי גבוה יותר לפתח עששת. לכן, באנשים בעלי רמת סיכון גבוהה להיווצרות עששת, מומלץ להשתמש פחות בסתימות לבנות.