יישור שיניים – אורתודונטיה

האורתודונטיה עוסקת גם בשינוי מיקום השיניים וגם בשליטה על גדילת הפנים. טיפולים אורתודונטים יכולים לנבוע מסיבות שונות כגון:

      • אסתטיות – שינוי מיקום השיניים למנח אסתטי ותקין.
      • שליטה בגודל הלסתות.
      • יצירת סגר תקין ושיפור הפונקציונליות של מערכת הלעיסה.

יישור שיניים יכול להתאים גם למבוגרים המעוניינים בשיפור המראה האסתטי.

טיפולים כירורגיים – כירורגיית פה ולסתות

השתלים המקובלים ביותר כיום הינם שתלים העשויים מסגסוגת טיטניום, על סמך תגליתו של פרופסור שבדי העונה לשם ברנמרק, שמצא שטיטניום יכול לעבור תהליך המכונה אוסטאואינטגרציה (חיבור לעצם), כאשר תאי הגוף המייצרים עצם נצמדים אל המשטח המחוספס של הטיטניום. חיבור של הטיטניום אל העצם יוצר קשר מבני ופונקציונלי בין העצם החיה לבין השתל, כך שהשתל משמש כבסיס עליו יחובר החלק השיקומי, שיכלול לרוב מבנה וכתר או גשר, או לחילופין חיבור לתותבת. תהליך הטיפול הינו בהרדמה מקומית ואין צורך בהרדמה כללית.

מחקרים מראים כי סיכויי ההצלחה של שתלים נעים בין 80% ל 95%, בעיקר בהתאם למיקום בפה, איכות וכמות העצם.

ישנם אנשים שאיכות העצם ו\או כמות העצם אצלם בעייתית, ישנם אנשים הסובלים ממחלת עצם (Periodontitis ) שקודם יצטרכו לעבור טיפולים לשליטה במחלה. אנשים הסובלים מסוכרת בלתי מאוזנת מסוג II ולוקחי ביספוספנטים גם כן נמצאים בסיכון מוגבר לכישלון של השתלות. כמו כן ברוקסיזם (שחיקת שיניים), הרגלי הגיינת פה לקויה ואף עישון, כולם הם גורמים שיש לקחת בחשבון במערכת השיקולים לפני קבלת ההחלטה.

 

טיפולי חניכיים – פריודונטיה

  • השתלת חניכיים במקרים של חוסר חניכיים – פרוצדורה מורכבת, הכוללת חיתוך והעברת ריקמת חניכיים מאיזור מסויים בפה לאיזור הרצוי. בעיקר משמשת באיזור בו פגמים אסתטיים נראים בחיוך.
  • הארכת כותרת – פרוצדורה שכיחה יחסית, בה יבוצעו לרוב חיתוך והסרה של רקמת חניכיים ועצם באיזור המצריך זאת. מטרת הטיפול הינה להגיע ולחשוף שוליים בריאים של כותרת שן שניזוקה עד מתחת לחניכיים, דבר המפריע לביצוע שיקום קבוע על השן.
  • הקצעות שורשים – ניקוי אבנית עמוק המבוצע בהרדמה מקומית וכולל שימוש במיכשור ידני מיוחד על מנת להגיע לעומק כיסי החניכיים תוך מינימום פגיעה ברקמות החניכיים. ניקוי זה מבוצע באופן שגרתי אצל אנשים בעלי מחלות חניכיים ומטרתו ניקוי אבנית תת חניכית.
  • ניתוח לצמצום כיסים – ניתוח שמטרתו צמצום כיסי חניכיים, שלא היה ניתן לצמצם בעזרת טיפולים אשר אינם כירורגיים. כיסי חניכיים קיימים באופן טבעי ובמצב בריא עומקם הוא עד 3 מ”מ. במקרים בהם כיסי החניכיים עמוקים יותר, לא ניתן לנקות אותם באמצעות אביזרי הגיינה אוראלית ביתיים. הטיפול הראשוני יכול להיות ביצוע הקצעת שורשים או שימוש בפריוצ’יפ שהוא מעין אביזר קטן המוחדר לכיס החניכיים ומשחרר חומר חיטוי לתוכו. טיפולים אלה יכולים להביא לצמצום כיסים בינוניים. במקרים שהצמצום לא מספק או במקרים של כיסים עמוקים יותר, יש לבצע ניתוח זה אשר יצמצם את כיסי החניכיים לעומק שניתן לנקות ולתחזק.

פרצדורות נוספות הקשורות לתחום הפריודונטיה: השתלות עצם, הרמות סינוס והשתלת שתלים דנטליים.

תותבות

תותבות חלקיות – כוללות ווים המשמשים להישענות על השיניים הקיימות. תותבות אלה מתאימות למצב בו חלק מהשיניים חסרות. קיימות תותבות חלקיות על בסיס ויטליום בהן הווים אינם גמישים והשיניים עליהן נשענת התותבת צריכות להיות בעלות הכנות לווים אלה. תותבות אלה יציבות ולרוב עמידות ונוחות יותר. ישנן תותבות חלקיות אשר עשויות רק מאקריל, בהן הווים עשויים חוט אורטודונטי גמיש. תותבות אלה פחות יציבות ולרוב ישמשו כשיקום מעבר זמני או שיקום קבוע זול לאלו שידם אינה משגת.

תותבות שלמות – למצב של לסת מחוסרת שיניים. במקרים בהן לא ניתן לבצע שתלים מסיבות שונות, כגון חוסר עצם נרחב, בעיות בריאותיות, סיבות כלכליות וכו’, ניתן להשתמש בפתרון זה. כמוכן, התותבות משמשות פעמים רבות כשיקום מעבר זמני עד לקבלת השיקום הקבוע. תותבות שלמות יכולות גם להתחבר לשתלים ואז הן נקראות תותבות על. הן יכולות להיות נשלפות או קבועות, כלומר מוברגות או מודבקות באופן קבוע לשתלים.

ישנם פערי מחירים בין סוגי התותבות השונים מכיוון שניתן להגיע לדרגות איכות שונות מבחינת סוג החומרים מהן עשויות התותבות ואיכות השיניים בהן משתמשים להכנתן.

הכנת תותבת קבועה צריכה להיות מדוייקת ולרוב תתחיל בלקיחת מידות והכנת כף אישית מיוחדת המותאמת לפה המתרפא. לאחר מכן, בפגישה נוספת נבצע לקיחת מידה בשנית באמצעות הכף האישית ולרוב בעזרת חומר מידה מדוייק יותר. לאחר מכן נקבל יחידה דמוית תותבת אשר עליה מסודרת שעווה בצורת פרסה, יחידה זו מכונה כרכוב. הרופא יחמם את השעווה ויתאימה לצורה בה סוגר המתרפא את פיו ולאחר מכן ישלחה לטכנאי. הצורה בה יסגור המתרפא את פיו על השעווה היא הצורה בה יעמיד טכנאי השיניים את השיניים במודל העשוי משעווה. לאחר העמדת השיניים ישלח הטכנאי את השיניים לרופא שיוודא שהשיניים הועמדו בצורה נכונה, תקינה ומתאימה לפי המתרפא. לאחר שהרופא יבצע את התיקונים הנדרשים ויקבל התאמה טובה לפי המתרפא, ישלח הרופא את מודל השעווה לבישול וגימור ונקבל תותבת מוכנה.

מבנים

כתרים


סתימות

סתימות אמלגם – סתימות אפורות. עשויות משילוב של מתכות. האמלגם המודרני מגיע בקפסולות. מכשיר מיוחד המכונה אמלגמטור מבצע ניעור של הקפסולה ועל ידי כך מערבב את החומרים הנמצאים בתוכה. לאחר הערבוב לרופא יש מספר דקות בהן הוא יכול לעבוד ולהניח את החומר המעורבב אשר נראה כמו מתכת רכה ומשחתית שעוברת התקשות הדרגתית עד למצב בו הוא מוצק וקשיח.

סתימות מרוכבות \ קומפוזיט – סתימות לבנות. עשויות תרכובת של שרף מרוכב. החומרים המודרניים מגיעים בתוך שפורפרות אטומות לאור בהן נמצא חומר דמוי משחה, לאחר הנחתו בשן ישתמש הרופא במנורה כחולה על מנת להאירו וע”י כך לגרום להקשיית הסתימה. עם סיום ההארה, הסתימה מתקשה ומגיעה לחוזק מלא. סתימות אלו מחייבות ביצוע צריבה והנחת חומר דבק מיוחד – בונדינג, שיונח על השן לפני הנחת חומר הסתימה.

היתרונות העיקריים של סתימות האמלגם הם שהן פחות רגישות לרטיבות בעת ביצוען ותוך כדי התקשות אין התכווצות של החומר מה שאומר שטכניקת הביצוע לא דורשת מיומנות גבוהה על מנת לקבל איכות גבוהה של סתימה עם איטום טוב. החסרונות הגדולים הם: הבעיה האסתטית של צבען, הנטיה שלהן להשבר בעומסים, חוסר היכולת שלהן להידבק לחומר השן והעובדה שהן מכילות כספית.

היתרונות העיקריים של סתימות לבנות הם האסתטיקה הגבוהה שלהן, העמידות בפני שבירה והיכולת שלהן להידבק לחומר השן, דבר המאפשר לרופא להיות שמרני יותר מבחינת הסרת חומר שן בעת הכנתן. החיסרון העיקרי הוא שהן רגישות מאוד לטכניקת הביצוע, רגישות לרטיבות ובעת הקשייתן ישנו כיווץ של החומר,דבר הגורם להיווצרות מרווח מקרוסקופי בין השן לבין הסתימה ובעת ביצוע בטכניקה לא נכונה יש להן סיכוי גבוה יותר לפתח עששת. לכן, באנשים בעלי רמת סיכון גבוהה להיווצרות עששת, מומלץ להשתמש פחות בסתימות לבנות.

טיפולי שורש – אנדודונטיה

הלבנת שיניים

קיימות שתי שיטות מקובלות להלבנת שיניים.

שיטה אחת מכונה שיטת הסד הביתי. בשיטה זו הרופא לוקח מידות למטופל ושולח אותן למעבדה על מנת לקבל סדים שקופים. המתרפא יקבל את הסדים ביחד עם ערכת הלבנה ביתית אשר כוללת לרוב חומר פעיל בתוך מזרקים. המתרפא יניח את החומר הפעיל בסד, לפי הנחיית הרופא וישתמש בו עד למספר שעות בכל יום למשך תקופת טיפול של עד שלושה שבועות.

שיטה שניה היא שיטת ההלבנה במרפאה. הרופא ישתמש בחומר פעיל בעל ריכוז גבוה בהרבה מהחומר הביתי שניתן בשיטת הסד ויניח אותו על שיני המתרפא. בשיטה זאת ישתמש הרופא בד”כ באמצעים שונים המפעילים את החומר הפעיל, כגון לייזר, מנורת לד או הלוגן, מנורת פלזמה וכ’ו. זמן מקובל לביצוע הלבנה זו הוא כשעה.

אומנם שיטת הסד הביתי לוקחת זמן רב יותר. אך מדובר בשיטה בטוחה יותר, בעלת פחות תופעות לוואי ולרוב התוצאות בעת השימוש בה טובות יותר. ההלבנה הביתית לרוב תחזיק זמן רב יותר (עד כשנתיים) כאשר התוצאות תלויות בגורמים שונים כגון: תזונת המתרפא, הרגלים כמו עישון, שתיית קפה וכו’.

השתלת עצם והרמות סינוס

השתלים המקובלים ביותר כיום הינם שתלים העשויים מסגסוגת טיטניום, על סמך תגליתו של פרופסור שבדי העונה לשם ברנמרק, שמצא שטיטניום יכול לעבור תהליך המכונה אוסטאואינטגרציה (חיבור לעצם), כאשר תאי הגוף המייצרים עצם נצמדים אל המשטח המחוספס של הטיטניום. חיבור של הטיטניום אל העצם יוצר קשר מבני ופונקציונלי בין העצם החיה לבין השתל, כך שהשתל משמש כבסיס עליו יחובר החלק השיקומי, שיכלול לרוב מבנה וכתר או גשר, או לחילופין חיבור לתותבת. תהליך הטיפול הינו בהרדמה מקומית ואין צורך בהרדמה כללית.